Yoma
Daf 10a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תְּחִילַּת עֲבוֹדָה שֶׁלְמָחָר הִיא. וְצָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר הַמְשׁוּקַּע בַמַּיִם. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁמָּסַר יוֹם לַלַּיְלָה דַּייוֹ. חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 10a מִשֶּׁהוּ מַגְבִּיהוֹ הוּא מַשְׁקִיעוֹ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה. בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בִּשְׁיֵירֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ.
Traduction
R. Yohanan dit (69)Cf. ci-dessus, 1, 5 (7), fin.:l’enlèvement des cendres est le premier ouvrage à faire le matin, puis l’on aura soin de se sanctifier par l’ablution des mains et des pieds au bassin resté sous l’eau toute la nuit (mis ainsi à l’abri de toute impureté); selon R. Hiya b. Joseph, il suffit d’avoir mis le bassin à couvert au commencement de la nuit, de façon à former la jonction entre le jour précédent et la nuit; selon les compagnons au nom de R. Yohanan, aussitôt après avoir retiré le bassin (pour se purifier du prélèvement des cendres avant le jour), il faut le replonger sous l’eau (pour qu’au moment de l’aube, il soit à couvert, et on le relèvera après cet instant). Un enseignement est en opposition avec l’avis de R. Hiya b. Joseph, disant: si l’on a lavé les mains et les pieds au jour, il sera inutile de recommencer à la nuit; mais si cette ablution a eu lieu lorsqu’il faisait encore nuit, il faut recommencer après l’aube (l’interruption nocturne nécessite le renouvellement, sous peine d’être impropre au service), selon Rabbi; R. Eliézer b. R. Simon dit: fut-on occupé trois jours consécutifs au service du culte (sans dormir), il n’est pas nécessaire pendant ce temps de se laver les mains et les pieds, car le fait seul du passage de la nuit ne rend pas le servant impropre au culte, bien entendu pour terminer des travaux en cours d’exécution, non pour commencer d’autres (quel avis dont suit-il? D’après Rabbi, le passage seul de la nuit au jour suffit à rendre impropre et nécessite l’ablution; d’après R. Eliézer b. R. Simon, ce n’est nécessaire que pour commencer un œuvre).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דפליגי ר' יוחנן ור' חייה בר יוסף בענין קידוש ומדייק עלה מהאי פלוגתא דתנאי לקמן:
תרומת הדשן תחלת עבודה של מחר וכו'. כלומר דר' יוחנן ס''ל דהכיור היה משוקע במים כל הלילה עד שהגיע הזמן של תרומת הדשן שהוא תחלת עבודה של מחר והיה מקדש וידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים כל הלילה:
ר' חייה בר יוסף אמר וכו'. כלומר שלא היה צריך להיות הכיור משוקע במים כל הלילה אלא מכיון שמסר היום ללילה דיו ומשקעו בסוף היום להיות משוקע בתחלת הלילה ושוב א''צ ולתמן מפרש פלוגתייהו:
חברייא בשם ר' יוחנן. אמרי דהכי קאמר ר' יוחנן משהוא מגביהו מן המים לצורך קידוש ידים ורגלים לתרומת הדשן הוא חוזר ומשקיעו כדי שלא יעבור עליו עמוד השחר בלא שיקוע:
מתניתא פליגא על ר' חייא בר יוסף. ברייתא ששנינו בתוספתא פ''ק דמכלתין וכן בפ''ק דמנחות דפליגי רבי וראב''ש בקידוש ידים ורגלים קשיא למאי דאמר ר' חייה בר יוסף דאיהו כמאן ס''ל כדלקמן. קידש ידיו ורגליו ביום א''צ לקדשן בלילה. לצורך אברים ופדרים שנתותרו שהן כשרים להקטירם בלילה והן נקראין שירי עבודות:
[רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף פָתַר מַתְנִיתָה. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה בִּשְׁייֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בִּשְׁיֵירֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ.]
Traduction
R. Hiya b. Joseph explique ainsi ledit enseignement: après s’être lavé les mains et les pieds le jour, il n’est pas nécessaire de recommencer cet acte la nuit pour un service à terminer, mais pour un commencement d’œuvre la nuit, il faut renouveler l’ablution au jour (sans astreindre, celui qui s’est lavé avant le jour, à recommencer après l’aube). Tel est l’avis de Rabbi; selon R. Eliézer b. R. Simon, fut-on occupé trois jours consécutifs, il n’est pas nécessaire de renouveler l’ablution, car le passage de la nuit ne rend pas les mains impropres, ni pour l’œuvre à terminer, ni pour commencer une œuvre.
רִבִּי יוֹחָנָן פָתַר מַתְנִיתָה. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם (אֵינוֹ) צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה בֵּין בִּתְחִילַּת עֲבוֹדוֹת בֵּין בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה [כָּל שְׁלֹשָׁה] אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בֵּין בִּתְחִילַּת עֲבוֹדוֹת בֵּין בִּשְׁיֵירֵי עֲבוֹדוֹת.
Traduction
D’autre part, R. Yohanan l’explique ainsi: après s’être lavé le jour, il n’est pas nécessaire de recommencer la nuit; mais l’ablution faite la nuit doit être renouvelée au jour, selon Rabbi; R. Eliézer b. R. Simon dit: fut-on occupé trois jours consécutifs au culte, il n’est pas nécessaire de recommencer l’ablution pour une œuvre à terminer, mais il le faut pour une œuvre nouvelle (pour celle-ci, dit R. Yohanan, il faudra d’après tous renouveler l’ablution).
Pnei Moshe non traduit
בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי. דס''ל לינה פוסלת לקידוש ידים ורגלים ועמוד השחר עושה לינה:
ר''א בר''ש אומר וכו' בשירי עבודות. כלומר מדקאמר אפי' עסוק בעבודה כל שלשה ימים וכו' ש''מ דבדוקא בשירי עבודות הוא דקאמר דכל זמן שהוא עסוק בעבודה אין הלינה פוסלת בהן אבל בתחלת עבודה כלומר שפסק מלעבוד והיום הוא תחלת עבודה א''נ שהן תחלת עבודות של יום כגון זריקת הדם והקטרת הקומץ שהן עבודות של יום אפי' ראב''ש מודה שקידוש הלילה לאו כלום הוא וצריך לקדשן ביום. והשתא ר' חייה בר יוסף כמאן ס''ל דלרבי לעולם הלינה פוסלת בהן ואפי' עסוק בעבודה הוא ולראב''ש מיהת לתחלתו עבודה צריך הוא לקדשן ור' חייה בר יוסף קאמר מכיון שמסר יום ללילה דיו ולדידיה אם הגביהו מן המים אחר תחלת הלילה דיו ונמצא כשהוא מקדש מן הכיור שאינו משוקע בלילה הוא מקדש וא''כ אין הלינה פוסלת כלל בהן וזה דלא כרבי ודלא כר''א בר''ש:
חִילְפַיי אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם כָּךְ אֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּכִּיּוֹר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי חִילְפַיי. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בַּלַּיְלָה. בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. הָא בַכִּיּוֹר פּוֹסֶלֶת. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם חִילְפַיי. הָכֵינִי. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו כול'. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. הָא בַכִּיּוֹר פּוֹסֶלֶת. וּבִלְבַד מִיּוֹם לַלַּיְלָה.
Traduction
Hilfia dit (70)B., Zevahim 20a.: comme le passage de la nuit ne rend pas les mains impropres au culte, de même on pourra se servir du bassin que l’on n’a pas laissé toute la nuit sous l’eau. Est-ce qu’un enseignement ne lui est pas contraire? Après avoir fait l’ablution du jour, elle n’est pas à renouveler le soir; si elle est du soir, il faut la renouveler au jour, selon Rabbi; mais selon R. Eliézer b. R. Simon, fut-on occupé trois jours de suite au service officiel, on n’est pas tenu de renouveler l’ablution, car le passage de la nuit ne rend pas les mains impropres au service; est-ce donc à dire que le bassin non mis à couvert la nuit serait impropre? En effet, expliquèrent les disciples de R. Yohanan, pour le bassin, le passage de la nuit (l’omission de la mise à couvert) rend le service impropre (annule l’ablution), en se contenant de la jonction du jour à la nuit, sans exiger que ce soit toute la nuit.
Pnei Moshe non traduit
ר' חייה וכו'. נתחלפו השיטות בספרי הדפוס בטעות וכצ''ל. ר' חייה בר יוסף פתר מתניתא קידש ידיו ורגליו ביום א''צ לקדש בלילה בשירי עבודות בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי ר''א בר''ש אומר אפילו עסוק בעבודה כל שלשה א''צ לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בין בתחלת עבודות בין בשירי עבודות. ר' יוחנן פתר מתניתא קידש ידיו ורגליו ביום א''צ לקדשן בלילה (בשירי עבודות אבל בתחלת עבודה) הכתוב כאן ט''ס הוא וכצ''ל בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי ר''א בר''ש אומר אפי' עסוק בעבודה כל שלשה א''צ לקדש ידיו ורגליו בשירי עבודות אבל בתחלת עבודה צריך. ולפ''ז ניחא דכל חד וחד פתר למאי דס''ל ולר' חייה בר יוסף דמפרש לר''א בר''ש דבין בשירי עבודות ובין בתחלת עבודות א''צ לקדש לפי שאין הלינה פוסלת כלל בידים ואיהו ס''ל כר''א בר''ש ור' יוחנן פתר כדס''ד מעיקרא דלר''א בר''ש דוקא בשירי עבודות א''צ לקדש אבל בתחלת עבודות צריך לקדש והשתא בתחלת עבודות לכ''ע צריך לקדש וכן ס''ל לר' יוחנן:
חילפיי אמר וכו' כך אין הלינה פוסלת בכיור. אפילו לא היה משוקע כלל במים אין הלינה פוסלת בו:
מתניתא פליגא על ר' חילפיי קידש וכו' שאין הלינה פוסלת בידים. קתני מיהת בידים אין הא בכיור פוסלת ואפי' לר''א בר''ש וקשיא על ר' חילפיי:
תלמידוי דר' יוחנן בשם חילפיי הכיני. כך היה שמו מכונה וכך הוא בהלכה דלקמן בשם ר' חילפיי הכיני:
קידש ידיו ורגליו וכו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת. כלומר דתלמידוי דר' יוחנן לא אמרי בשם ר' חילפיי כדאמר מעיקרא כשם וכו' אלא כדדייקינן דדוקא בידים אינה פוסלת הא בכיור פוסלת הלינה:
ובלבד מיום ללילה. כלומר והא דדייקינן דבכיור פוסלת וצריך שיהא משוקע במים ובלבד שיהא משוקע מבעוד יום ומיום ללילה דבהא סגי אבל אינו צריך שיהא משוקע במים כל הלילה וזהו כדר' חייה בר יוסף דקאמר מכיון שמסר מיום ללילה דיו ופתר להברייתא כדפתר לה ר' חייה בר יוסף וכר''א בר''ש וכדלעיל:
מַה בֵין בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַכֶּבֶשׁ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַמִּזְבֵּחַ. מִן מַה דְתַנִּינָן. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ. הָדָא אָֽמְרָה. בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּפֵירוּשׁ תַּנִּי לָהּ רִבִּי חִייָה. כָּל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת [לַמִּזְבֵּחַ] זָכָה.
Traduction
Qu’entend-on dans la Mishna, par ''les 4 coudées voisines''? S’agit-il du voisinage de l’escalier, ou de l’autel même? De ce qu’ensuite la Mishna raconte le fait, que deux servants, à égale distance, montaient l’escalier en courant, il résulte évidemment qu’il s’agit du voisinage de l’autel. R. Yossé b. R. Aboun dit que R. Hiya l’a enseigné formellement: celui qui a devancé ses compagnons dans les 4 coudées les plus proches de l’autel aura le privilège de ce service.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה. ושואל הש''ס מה הן הד' אמות דתנינן לעיל כל הקודם את חבירו לתוך ד' אמות זכה:
אם בין. בתוך ד' אמות הסמוכות להכבש ובין בתוך ד' אמות הסמוכות להמזבח שוין הן או לא:
מן מה דתנינן. הכא במתני' מעשה וכו' ש''מ שהיו שניהם [שוין] במרוצתן בשכבר עלו בכבש ולקדם לתוך ד''א א''כ הדא אמרה ד' אמות שאמרו בתוך ד' אמות הסמוכות למזבח הן:
בפירוש תני לה ר' חייה וכו'. ולא צריך למידק מלישנא דמתני':
מַהוּ הִצְבִּיעוּ. הוּצִיאוּ אֶצְבַּע. הוֹצִיאוּ אַחַת מוֹנִין לוֹ. שְׁתַּיִם מוֹנִין לֹו. שָׁלשׁ אֵין מוֹנִין לוֹ. מָהוּ אֵין מוֹנִין. כָּל עִיקָּר. אֵין מוֹנִין לוֹ אֶת הַיְּתֵירָה. אַרְבַּע הַמְמוּנֶה מַכֶּה אוֹתוֹ בַפַקִּיעַ וּבָטֵל הַפַּיִיס.
Traduction
Pour opérer par la voie du sort, on faisait lever le doigt. Si on levait un doigt, on était compté, ainsi qu’en levant deux: mais si on en levait trois, on n’était pas compté. -Est-ce à dire que l’on était complètement exclu? Non, on ne tenait pas compte de l’excédant. Sur celui qui présentait 4 doigts, le préposé à la section frappait de sa courroie (en signe de blâme), et l’opération du vote était annulée (on devait le recommencer).
Pnei Moshe non traduit
מהו אין מונין. לו דקתני אם אין מונין אותו כל עיקר ומשום קנסא שהוציא ביותר או דילמא אין מונין לו את היתירה שהוציא אבל שתים מונין לו ולא איפשיטא:
ארבע. אם הוציא ד' אצבעות:
בפקיע. ברצועה:
ובטל הפייס. הזה עד שיחזרו ויוציאו כולן כדין:
Yoma
Daf 10b
משנה: הַפַּיִיס הַשֵּׁנִי מִי שׁוֹחֵט מִי זוֹרֵק מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה. מִי מַעֲלֶה אֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִים הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת וְהַקְּרָבַיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַחֲבִיתִּים וְהַיָּיִן. וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכִין בוֹ. אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּדֶרֶךְ הִילּוּכוֹ הָיָה קָרֵב׃
Traduction
La seconde opération du tirage au sort fixait: 1. Celui qui égorge, 2. Qui verse le sang, 3. Qui enlève la cendre de l’autel intérieur, 4. Qui nettoie les lampes, 5. Qui apporte les membres à l’escalier, savoir la tête et le pied droit de devant, 6. Deux autres pattes, 7. La queue, et la dernière patte, 8. L’estomac et la poitrine, 9. Les deux côtés, 10. Les intestins, 11. La farine, 12. Les gâteaux frits, 13. Les vins des libations; soit ensemble, 13 servants admis à l’honneur de ce service. Ben-Azaï dit en présence de R. aqiba, au nom de R. Josué: on devait offrir les divers membres de la façon dont la victime marchait de son vivant (savoir: la tête, un pied, la poitrine, l’estomac, deux pattes, les 2 côtés, la queue et la dernière patte).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הפייס השני מי שוחט. אע''ג דשחיטה לא בעי כהונה מ''מ הואיל ותחלת עבודת קרבן התמיד היא תיקנו בהפייס כי היכי דלא ליתי לאנצויי משום דחביבא עלייהו:
מי זורק וכו'. כל אלו העבודות דקחשיב להו והן בשלשה עשר כהנים כדקתני בסיפא כולן נמשכין הן אחר מי שזכה בפייס זה ומי שיצא בפייס הוא השוחט תמיד של שחר. והשני שהוא עומד בצידו הוא מקבל את דם התמיד והוא זורקו. והשלישי סמוך להשני מדשן מזבח הפנימי שהוא מזבח הקטרת. והרביעי שבצדו מדשן את המנורה ומטיב את הנרות. והחמישי הוא המתחיל להעלות אברי התמיד להכבש והוא מעלה הראש והרגל הימין לכבש. והששי מעלה שתי ידים. והשביעי מעלה העוקץ הוא הזנב. ורגל של שמאל. והשמיני מעלה החזה והגרה. והתשיעי מעלה שתי דפנות. והעשירי מעלה הקרביים. והאחד עשר מעלה סולת הנסכים. והשנים עשר מעלה החביתין של כ''ג שהיא קריבה בכל יום עם התמידין חצי עשרון בבקר והחצי בערב שנאמר מחציתה בבקר ומחציתה בערב. והשלשה עשר מעלה היין של נסכים:
ושלשה עשר כהנים זוכין בו. בהפייס הזה כדפרישית על סדר העבודה השנויים כאן:
אמר בן עזאי וכו' דרך הילוכו היה קרב. האברים שלו הראש והרגל. החזה והגרה. ושתי ידים. ושתי הדפנות. העוקץ והרגל. ות''ק סבר הטוב והיפה קרב תחלה כלומר גדולי האברים הן קודם כדקחשיב להו והלכה כתנא קמא:
אֵון מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ׃ מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. אֵין אוֹמְרִין (מִמֶּנּוּ) [מִמִּי] בַּמִּקְדָּשׁ. אֶלָּא הַמְמוּנֶּה הָיָה 10b מַגְבִּיהַּ מִצְנַפְתּוֹ שֶׁלְאֶחָד מֵהֶן וְהֵן יוֹדְעִין שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה הַפַּיִיס (מְהַלֵּךְ) [מַתְחִיל]. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לְאוֹהָבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. כְּמִין קּוֹכְלִיַיס הָיוּ עוֹשִׂין. כֵּיצַד הָיָה הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. לִימִין לִשְׂמֹאל. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. מִו מַה דְתַנֵּי. מִי שֶׁזָּכָה בִקְטוֹרֶת אוֹמֵר לָזֶה שֶׁעַל יְמִינוֹ. אוּף אַתְּ לְמַחְתָּה. הָדָא אָֽמְרָה. לִימִין הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִילפַיי. הָכֵינִי. לִשְׂמֹאל הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. הַזּוֹכֶה זִכֶּה לִימִין. מוּטָּב שֶׁיִּזְכֶּה לְמִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפַּיִיס שְׁנֵי פְעָמִים מִזֶּה שֶׁלֹּא עָבַר עָלָיו הַפַּיִיס אֶלָּא פַעַם אַחַת בִּלְבַד.
Traduction
On n’admettait pas le pouce, est-il dit, à cause des trompeurs''. On ne disait pas au Temple par qui l’on commence à compter, mais le préposé levait le turban de l’un des assistants, de façon à savoir par qui le tirage au sort commence. Mais n’y avait-il pas à craindre que le préposé, voyant auprès de cet homme un ami ou un parent, ne modifie le compte de façon à le favoriser et à le faire admettre au service? C’était impossible en raison de la disposition des hommes en cercle (ou spirale, coclia''). Comptait-on les doigts levés, en passant de droite à gauche de l’individu désigné, ou à l’inverse? R. Aboun b. Hiya dit: de ce que l’on a enseigné qu’en ayant eu la faveur d’être désigné pour offrir l’encens, on dit aussitôt à son voisin de droite de bénéficier de l’honneur à tenir l’encensoir;il est prouvé que l’énumération passe à droite. Un disciple de R. Yona dit, au nom de R. Hilfia, avoir entendu dire par celui-ci que l’on continue le compte à gauche, de façon que le dernier voisin de droite (sur lequel le compte a déjà passé) est désigné de fait pour tenir l’encensoir; or, il vaut mieux désigner pour cet honneur l’homme sur lequel le sort a passé 2 fois, que celui qui n’y a encore été soumis qu’une fois.
Pnei Moshe non traduit
מפני הרמאין. כדפרישית במתני' דלעיל:
אין אומרים ממי במקדש. ממי יתחיל הפייס מזה או מזה אלא כך היו עושין הממונה מגביה וכו' לסימן שיהיו יודעין שממנו היה הפייס מתחיל למנות:
וחש לומר שמא וכו'. וניחוש שמא מתכוין להגביה המצנפת מזה כדי שישלים המנין לאוהבו או לקרובו ויזכה. ומשני כמין קובליים היו עושין שעומדין בהיקף עגולה ולא היה יכול לכוין במהרה למי יכלה המנין. קובלייום הוא מין כלי עגול עשוי לתכשיט אשה נושק''א בלע''ז והוא ככולייר הנזכר התם בענין זה:
כיצד היה הפייס מהלך. כיצד היה מונה המנין אצבעות והולך אם לימין מזה שהתחיל בו למנות או לשמאל:
מן מה דתני. בתוספתא פ''ק ר' יהודה אומר לא היה פייס למחתה של קטרת אלא מי שזכה בקטרת אומר לזה שעל ימינו אף אתה תזכה למחתה וא''כ הדא אמרה לימין הפייס מהלך ולפי שהמנין היה הולך לימין והוא השני למנין אומר הזוכה בקטרת תזכה אתה אחרי למחתה:
תלמידוי וכו' בשם ר' חילפיי הכיני. משם מקום וכן הוא לעיל בסוף הלכה:
לשמאל הפייס מהלך הזוכה וכו'. כלומר לעולם לשמאל של זה שהתחילו בו היה המנין מהלך והזוכה במחתה אחרי הזוכה בקטרת העומד לימין הוא זוכה וטעמא מוטב שיזכה וכו' שהרי לעולם היה צריך שיוסיף הממונה לומר המנין ממה שהיו הכהנים שם וכדי שלא ידעו למי יכלה המנין וצריך שלא יוסיף כפל ממנין הכהנים דא''כ נודע הוא מי שיכלה המנין בו אלא מוסיף הוא פחות מהכפל כגון שהיו שם שלשים כהנים בבית אב של היום ומוסיף בהמנין ואומר ארבעים או חמשים נמצא כשמונה והולך לשמאל ממי שהתחיל בו העומדים לימין הזוכה עבר עליהם המנין שתי פעמים פעם אחת במנין שלשים הראשונים ופעם ב' במנין התוספת שהיא עשרה או עשרים שחזר המנין עליהם עד שבא אל הזוכה וכלה בו והעומדים משמאל הזוכה לא עבר עליהן המנין אלא בפעם אחת של מנין שלשים ולפיכך זה שאצלו בימין מזכה אותו בהמחתה שהוא סמוך לו ועבר המנין עליו שני פעמים:
מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁקָּדַם אֶת חֲבֵירוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלְמִזְבֵּחַ. נָטַל חֲבֵירוּ אֶת הַסַּכִּין וּתְקָעָהּ בְּלִיבּוֹ. עָמַד לוֹ רִבִּי צַדּוֹק עַח מַעֲלוֹת הָאוּלָם. אָמַר לָהֵן. שְׁמָעוּנִי אַחַיי בֵית יִשְׂרָאֵל. כָּתוּב כִּֽי יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל וגו'. וְיָֽצְא֥וּ זְקֵנֶי֖ךָ וְשֽׁוֹפְטֶיךָ. אָנוּ מֵאֵיכָן לָנוּ לָמוּד. מִן הַהֵיכָל מִן הָעֲזָרוֹת. שְׁרוֹן כָּל עַמָּא בַכְייָן. עַד דְּאִינּוּן עֲסִיקִין בִּבְכִייָה נִכְנַס אָבִיו שֶׁלְאוֹתוֹ הַתִּינּוֹק. אָמַר לָהֶן. אֲנִי כַפָּרַתְכֶם. אַדַּיִין הַתִּינּוֹק מְפַרְפֵּר וְלֹא נִטְמָאת הַסַּכִּין. מְלַמֵּד שֶׁהָֽיְתָה טוּמְאָה קָשָׁה לָהֶן מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. לִגְנַיי.
Traduction
Un jour (71)Derenbourg, Essai, etc., p. 287, un cohen avait devancé un collègue à 4 coudées de l’autel; celui-ci prit son couteau et l’enfonça dans le cœur de son collègue. R. Tsadok se leva alors sur les marches du sanctuaire et dit au peuple: écoutez, mes frères, maison d’Israël, puisqu’il est dit (Dt 16, 1-2): lorsqu’on trouvera un cadavre, etc., tes vieillards et tes juges sortiront, etc.; or, à partir de quel endroit mesurerons-nous la distance légale (en présence de cet assassinat connu)? Sera-ce depuis le sanctuaire, ou depuis le parvis? Toute le monde se mit à pleurer, en songeant à la souillure du Temple. Sur ce, le père de la victime entra, en disant: que la mort de mon fils soit le pardon de votre impureté, car l’enfant est encore agonisant, et le couteau en ce cas n’est pas considéré comme impur. Cette parole a été énoncée à la honte de ce temps, puisque la pureté des ustensiles sacrés les préoccupait plus qu’un meurtre.
Pnei Moshe non traduit
שרון. התחילו:
שהיתה טומאה. של הכלים קשה להן משפיכות דמים וזה לגנאי להם שלא הקפידו על שפיכות דמים ולא השגיחו אלא על טומאת הכלים בלבד:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. אָמַר רִבִּי. וַהֲלֹא כֹּהֵן הַמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי יָכוֹל הוּא לְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. תַּמָּן תַּנִּינָן. וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִייָה וְיָצָא׃ וְנָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִייָה וְיָצָא׃ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָמָּה הָיָה נִכְנָס לִקְטֹרֶת שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. דְּבַר תּוֹרָה הוּא. בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר בְּהֵֽיטִיב֛וֹ אֶת הַנֵּירוֹת יַקְטִירֶינָּה׃ מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹבֵר לְהֵיטִב וּמַקְטִיר.
Traduction
– Selon R. Yohanan, on tirait quatre fois au sort, pour donner au culte plus de solennité (pompa). De même, le cohen qui a déjà pénétré au parvis pour enlever la cendre de l’autel intérieur pourrait aussi être chargé de nettoyer le chandelier saint; et pourtant l’on choisit à cet effet un autre cohen, afin de donner plus d’éclat à cette cérémonie. On a enseigné ailleurs (72)(Tamid 3, 9).: il posait le récipient des cendres sur le second degré, puis il sortait; de là, on le reprenait à nouveau, et l’on sortait. Or, dit R. Yohanan, on faisait à ce propos aller et venir deux fois, avant de procéder à la combustion de l’encens, afin de donner plus d’éclat à la cérémonie. R. Simon b. Lakish dit qu’une expression biblique prescrit de diviser ce nettoyage en deux part, parce qu’il est dit (Ex 30, 7): chaque matin, en nettoyant le luminaire, il fera fumer l’encens. R. Yohanan peut-il ne pas tenir compte de ce précepte biblique? Non, il a seulement voulu dire que le même homme pourrait nettoyer le luminaire et faire fumer l’encens: on divise l’opération pour augmenter la solennité.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן כדי לעשות פומפי לדבר. טעמא דמתני' מפרש מפני מה נחלקו העבודות האלו להרבה כהנים שהיא כדי לעשות פומבי ופרסום לדבר כדרבי דאמר והלא כהן המדשן את המזבח הפנימי יכול הוא לדשן ג''כ את המנורה מכיון שמתעסק בדישון ולמה הצריכו כהן אחר לדישון המנורה אלא כדי לעשות פומבי לדבר ובהתרבות הכהנים נתפרסם הדבר ביותר:
תמן תנינן. בפ''ג דתמיד גבי מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל הטני והניחו לפניו והיה חופן ונותן לתוכו ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא. ולא היה מוציאו מיד לפי שהיה ממתין על זה שמדשן את המנורה כדקתני בתריה מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי מזרחיים דולקים מדשן את השאר ומניח את אלו דולקים במקומן. לפי שהיו מפסיקין בין הטבת חמש נרות לבין הטבת שתי נרות לאבא שאול היה מפסיקין בדם התמיד ביניהן ואחר הטבת שתי נרות היה מקטיר את הקטרת ולרבנן דפליגי עליה היה מפסיק בקטרת בין החמש נרות ובין השתי נרות. ותנינן התם שלאחר שמדשן את החמש נרות הניח את הכוז שבו היה נותן דישון המנורה על מעלה שניה שהיתה שם ויצא ולפי שעדיין לא נגמר עבודתו עד לבסוף כדתנינן שם בפ''ו החלו עולים במעלות האולם מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם. מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הטני והשתחוה ויצא ומי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים מדשן וכו' נטל את הכוז ממעלה השניה והשתחוה ויצא. שמעינן מיהת מהני מתני' דשני פעמים היו נכנסין זה שדישן מזבח הפנימי לא היה מוציא את הדשן עד לבסוף עם המדשן את המנורה וזה שדישן את המנורה היה צריך להפסיק בהטבת הנרות כדלעיל ואחר שגמר עבודתו נטל את הכוז והשתחוה ויצא:
אמר ר' יוחנן ולמה היה נכנס לקטרת שני פעמים. כלומר הרי הדישון מזבח הפנימי היה בשביל להקטיר הקטרת עליו לאחר שמסיר את הדשן ולמה היה צריך ליכנס בשביל כך שני פעמים ולא הוציא את הדשן בתחלה ואי משום שעדיין לא נגמר עבודת המדשן את המנורה והיה ממתין עליו ומשום שבמקום שמשימין דישון מזבח הפנימי משימין ג''כ דישון המנורה היא גופה קשיא ולמה לא גמר זה המדשן את המנורה עבודתו בפעם הראשון והיה לו לדשן את הכל והיו יכולין להוציא שניהן בפעם אחד אלא כדי לעשות פומפי לדבר ולפי שהיו נכנסין פעם אחר פעם היה יותר פרסום בדבר:
ר''ש בן לקיש אמר. מה ראיה זו מכאן הלא דבר תורה הוא שצריך להפסיק בהטבת הנרות כדדרשינן מדכתיב בבקר בבקר וגו' דה''ק חלקהו לשני בקרים בהטבת הנרות ובעידן הטבה תהא מקטיר קטרת ותפסיק בקטרת להטבת חמש ולהטבת שנים וכדלעיל:
מה עבד לה ר' יוחנן. להאי קרא:
עובר להטיב ומקטיר. כלומר אי מהטעמא דהכתוב ה''א דה''ק קרא כשעובר הוא להטיב מטיב את כולן והדר מקטיר ולא שמעינן בהדיא דבקטרת צריך הוא להפסיק בהטבת הנרות אלא דטעמא הוי משום כדי לעשות פומבי לדבר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source